זמני היום בהלכה
לכל זמן בהלכה יש הגדרה משלו, ולעיתים כמה שיטות לחשב אותו. כאן מוסבר כל זמן בפשטות: מה הוא, למה הוא משמש, ואיך מחשבים אותו.
עלות השחר
עלות השחר הוא הרגע שבו מתחיל האור הראשון להיראות במזרח, לפני שהשמש עולה. זהו תחילת היום לעניינים רבים בהלכה.
משיכיר – טלית ותפילין
משיכיר הוא הזמן שבו האור מספיק כדי להכיר את חברו הרגיל עמו קצת ממרחק של ארבע אמות. מכאן מותר להתעטף בטלית ולהניח תפילין.
הנץ החמה
הנץ החמה הוא הרגע שבו שפתה העליונה של השמש נראית באופק המזרחי. זהו תחילת היום לרוב השיטות.
סוף זמן קריאת שמע
סוף זמן קריאת שמע הוא סוף השעה הזמנית השלישית של היום. עד אז חובה לקרוא קריאת שמע של שחרית.
סוף זמן תפילה
סוף זמן תפילה הוא סוף השעה הזמנית הרביעית. עד אז יש להתפלל שמונה עשרה של שחרית.
חצות היום
חצות היום הוא הרגע שבו השמש במרום הרקיע, באמצע הדרך בין הנץ לשקיעה. זה אינו בהכרח בשעה שתים עשרה.
מנחה גדולה
מנחה גדולה היא הזמן המוקדם ביותר שאפשר להתפלל בו מנחה, חצי שעה זמנית אחרי חצות היום.
מנחה קטנה
מנחה קטנה היא תשע שעות וחצי זמניות מתחילת היום. זהו הזמן המועדף לתפילת מנחה.
פלג המנחה
פלג המנחה הוא שעה ורבע זמנית לפני סוף היום. הוא מסמן את הגבול שממנו אפשר לקבל שבת מוקדם ולהתפלל ערבית.
שקיעת החמה
השקיעה היא הרגע שבו שפתה העליונה של השמש נעלמת באופק המערבי. מכאן ואילך מתחיל בין השמשות.
צאת הכוכבים
צאת הכוכבים הוא הזמן שבו נראים שלושה כוכבים בינוניים ברקיע, וזהו תחילת הלילה לעניין ההלכה.
צאת הכוכבים לרבנו תם
זמן רבנו תם הוא הזמן המאוחר לצאת הכוכבים: שבעים ושתיים דקות אחרי השקיעה, או ארבע מילין בשיעור אחר.
חצות הלילה
חצות הלילה הוא אמצע הזמן שבין השקיעה לנץ של למחרת. גם הוא אינו בשעה שתים עשרה בלילה.